סנגאמה, הממלא בו-זמנית את תפקיד התלמיד והמורה, הקים את המרכז בכפרו כדי למנוע את דעיכתה הסופית של לשון אבותיו. שפת האיקיטו, השייכת למשפחת השפות הזאפארואיות, שרדה בקושי את תהפוכות המאה העשרים; בתקופת "בהלת הגומי", תושבי האזור נעקרו מאדמתם ושפתם נדחקה לשוליים. בשנת 1998 נספרו בקהילה רק 25 דוברים ששלטו בשפה על בוריה, רובם היו אז מעל גיל שישים.
בעיר איקיטוס, ששמה נגזר משם העם הילידי אך שפתם כמעט ואינה נשמעת ברחובותיה, משתתף סנגאמה בפרויקט המשלב טכנולוגיה ומסורת. יחד עם צעירים מקהילות הטאושרו והקוקאמה, הוא יוצר תכני מולטימדיה המנגישים את השפה לדור שנולד לתוך עולם דיגיטלי, מתוך הבנה שהישרדותה של תרבות תלויה ביכולתה להישמע מפי הצעירים ביותר.
משרד החינוך הפרואני פועל להערכת מיומנויות השפה של מורים בקהילות האמזונס, אך הפער בשטח נותר עמוק. עבור סנגאמה, המאבק אינו רק על משאבים חינוכיים, אלא על עצם זהותו של אדם. הוא מאמין כי השפה היא כלי חיוני להבנת העולם, וכי תפקידו של הדור הצעיר הוא להבטיח שהמילים לא יקפאו בזמן אלא ימשיכו לזרום, בדיוק כמו הנהרות המזינים את אדמתם.