קיטיאנה הצטרפה לצלב האדום של פיג'י ב־2016, אחרי מאמצי הסיוע שבאו בעקבות הציקלון הטרופי ווינסטון. הסערה חצתה את ויטי לוו בפברואר של אותה שנה כמערכת בדרגה חמש, החזקה ביותר שנרשמה אי פעם בחצי הכדור הדרומי ברגע הפגיעה ביבשה. עבודות השיקום נמשכו חודשים ומשכו אל רשת הסניפים של האגודה מספר גדול של מתנדבים חדשים. היא הייתה אחת מהם.
מאנה, האי שעליו בילתה את שנותיה הראשונות, משתרע על קילומטר וחצי מרובע בקבוצת המאמאנוקה, כשלושים קילומטרים ממערב לחופי ויטי לוו. אין בו כבישים. מי שרוצה להגיע ליבשת עולה על סירה. לאוטוקה, שאליה עברה, היא עיר הסוכר — בית החרושת שלה פועל מאז 1903 ומעבד את הקנה של המחוזות שמסביב.
מאז השתתפה בסדנאות, בתוכניות ובפעילויות קהילתיות של הארגון. התפקיד שהיא ממלאת בסניף — נקודת מוקד לבריאות — הוא אחד מאותם תפקידי התנדבות שעליהם נשענת רשת הסניפים בוויטי לוו, בוואנואה לוו ובקבוצות האיים הקטנות יותר.
אם אתה יכול לעזור, הושט יד.
זהו המשפט שהיא חוזרת עליו. לצדו עומדת אמונה שנייה, ישירה פחות אך קשה ממנה: אין לשפוט אדם לפי מעמדו בחיים. מי שעברה בילדותה את מה שעברה יודעת מה המחיר של שיפוט כזה. סקר ארצי של מרכז הסיוע לנשים בפיג'י, שפורסם ב־2013, מצא כי 64 אחוזים מהנשים בפיג'י שהיו בקשר זוגי דיווחו על אלימות פיזית או מינית מצד בן זוג.
יום העזרה הראשונה העולמי, שבו נשאה את דבריה ב־12 בספטמבר, הונהג בידי הפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום בשנת 2000, ומצוין ביותר ממאה מדינות. סיפורה של קיטיאנה פורסם בפיג'י סאן בידי מיליקה רבולו.
הכתבה מזכירה את אנרי דינן, איש עסקים מז'נבה שראה את שדה הקרב של סולפרינו ב־1859 ואסף את תושבי הכפרים שבסביבה כדי לטפל בפצועים של שני הצדדים. הספר שכתב על כך הוביל להקמת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. אגודת פיג'י נוסדה ב־1954 כסניף של הצלב האדום הבריטי, והפכה לאגודה לאומית עצמאית ב־1971. בין האולם בסובה לכפר בצפון איטליה מפרידות מאה שישים ושבע שנים ואותו רעיון עצמו.