אוסלו נולדה ב-1925, בכפר על הרמה האנטולית המרכזית, בגובה של כאלף מטרים. באותן שנים נעו אנשים כמוה בעגלות שוורים, על גב חמור או ברגל. לתורכיה עדיין לא הייתה חברת תעופה אזרחית — היא נוסדה שמונה שנים אחרי לידתה, עם חמישה מטוסים. במשך מאה ואחת שנים לא עלתה אוסלו על שום כלי רכב. לא מכונית, לא אוטובוס, לא רכבת.
את הרצון לראות את הכעבה נשאה עשרות שנים. הנכדים הם שארגנו את הנסיעה וליוו אותה — טיסה של כאלף ותשע מאות קילומטרים בקו אווירי עד ג'דה, ומשם עוד כשמונים קילומטרים בכביש עד מכה.
ההליכה קשה לה בגילה, ולכן התחלפו ביניהם ונשאו אותה בתורות במהלך הטוואף, שבע ההקפות סביב הכעבה. זו אינה המצאה שלהם: נשיאת קרוב זקן או חולה במהלך ההקפות היא מנהג עתיק, והמסגד הגדול אף הקצה נתיבים נפרדים בקומה הראשונה ועל הגג כדי שהאטיים לא ייבלעו בהמון שלמטה.
אוסלו אמרה שאלוהים העניק לה את ההזדמנות לראות את הכעבה בגילה, ושהמראה היה עבורה אושר גדול. הנכדים תיארו את החוויה כאושר שאין לו מילים, ואמרו שחשו גאווה מיוחדת דווקא ברגע שבו יכלו לשאת אותה.
כשנולדה, תוחלת החיים בתורכיה עמדה על כשלושים וחמש שנים. היא חיה כמעט פי שלושה מזה. העומרה, בשונה מהחג', אינה קשורה לתאריך קבוע ואפשר לקיים אותה בכל עת — ולכן נסיעה בספטמבר היא דבר שבשגרה. מגבלת הגיל העליונה על עולי הרגל לעומרה בוטלה ב-2022.
הדיווח על הנסיעה התפרסם בעיתון המקומי של קוניה. התצלומים מראים אותה מול הכעבה: אישה קטנה, מכוסה, מוקפת בצאצאיה.