שם המקצוע נגזר מכלי עבודה אחד. אשה (ascia) הוא המעצד, כלי יד שבו נוסרו ועוצבו לאורך דורות צלעות הספינה, השדרית והקרשים של גוף עץ. אבל המאסטרו ד'אשה אינו רק אומן שיודע להשתמש בו. זהו מקצוע ימי מוסדר בחוק הספנות האיטלקי משנת 1942, ובעליו רשומים במרשם שמנהלת רשות הנמל המקומית. מורוני נרשם אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה, ומספרו במרשם של מחוז לה ספציה הוא 180.
המספנה שלו עובדת עם פינקנטיירי על שתיים מספינות המפרש של הצי האיטלקי, אמריגו וספוצ'י ופלינורו. היא מתחזקת את התרנים ואת חלקי העץ שלהן. גוף הוספוצ'י, ספינת האימונים של הצי מאז 1931, עשוי פלדה, אבל הסיפונים, המעקות וחלק גדול מהאביזרים עשויים עץ. לפלינורו יש עבר אחר: היא נבנתה בנאנט שבצרפת ונשאה דייגים צרפתים אל שרטונות הבקלה של ניופאונדלנד, עד שהצי האיטלקי קנה אותה בתחילת שנות החמישים.
קורטאלה הגיע למקצוע ממסגרות מכנית. הדבר שהסיט אותו מדרכו היה סירה ישנה בשם לאצארו, שאותה שיקם. הוא נסע ללמוד בדרום איטליה אצל ג'ובאני קמארנו ונינו אפראה, ובשנת 2017 הוסמך. מאוחר יותר תיקן בצרפת כלי שיט מעץ באורך 45 מטר.
היום הוא מנהל סדנת שיקום באמליה, בשפך המגרה, שם משתרעות לאורך גדת הנהר מספנות קטנות ומעגנים עוד מדורות קודמים. הוא מתמחה בגוצי, סירות הדייגים הליגוריות הפתוחות, שחרטומן וירכתיהן מחודדים. אורכן בדרך כלל חמישה עד שמונה מטרים, ובעבר דגו בהן ברשת ובחכה קרוב לחוף.
מורוני מונה בלי להתלונן את מה שמאיים על המקצוע: קשה למצוא עובדים, הביקוש לעבודות עץ יורד, החומרים יקרים, מעטים הם בעלי סירות ישנות, אין די מתקנים על החוף, והובלת סירות עולה ביוקר. קורטאלה מוסיף סיבה משלו, שהוא מכיר מניסיונו: צעירים לא מוכנים לבלות שנים בנסיעות ממספנה למספנה ברחבי איטליה כדי ללמוד את המקצוע.
הוא עצמו עשה את הדרך הזאת. שלושת השוליות בסנטו סטפנו מגרה עושים עכשיו גרסה קצרה שלה, בשנה האחרונה שלפני הבחינה.