נאגל, ראש הקתדרה לביולוגיה של מערכות מים באוניברסיטה הטכנית של מינכן, תיעד את המין בקטע נהר שבו לא נמצא זה דורות. לפני שנים אחדות התגלה שוב כשלושה עשר קילומטרים במורד הזרם, ליד הסכר של ארינג-פראונשטיין. הממצא החדש מעלה אפשרות שהאוכלוסייה נעה צפונה לאורך הנהר.
הסקר הוא חלק מפרויקט משותף של האוניברסיטה ושל מפעילת הכוח ההידרואלקטרי VERBUND, הבוחן כיצד משפיעים מעברי דגים דמויי טבע על אוכלוסיות הדגים ועל אקולוגיית הנהר. שנים עשר מעברים נסקרו, וכ־38,000 דגים בני 36 מינים נספרו ותועדו. "חוויה מיוחדת באמת, משהו שלא ציפיתי לו", אמר נאגל על מאות אלפי הדגים שראה במהלך העבודה.
גוביו הדנובה אינו סובל תנאים ירודים. הוא מטיל את ביציו במים זורמים מעל מצעי חצץ רדודים, לאורך עונה הנמתחת כחמישה עשר שבועות מן האביב אל הקיץ, והוא נעלם במהירות כשאיכות המים או המבנה הפיזי של קרקעית הנהר מתדרדרים. ברשימה האדומה הגרמנית הוא מסווג בקטגוריית האיום החמורה ביותר, ונכלל בנספח השני של הנחיית בתי הגידול של האיחוד האירופי.
משום כך משמעותו של הממצא חורגת מן הפרט הבודד. נוכחותו בקטע הנהר מעידה שהמים נקיים ושהקרקעית מתאימה — מסקנה שאין צורך למדוד בכלים נוספים.
האין נובע ליד מעבר מלויה באנגדין השווייצרי וזורם כ־517 קילומטרים עד מפגשו עם הדנובה בפאסאו. בקטע הבווארי ובקטע הגבול פועלות עשרים ואחת תחנות כוח הידרואלקטריות. ארבע תחנות שנבנו בין 1938 ל־1961 עוצרות 24.6 קילומטרים מן האין התחתון. מאגרי המים הללו נרשמו באמנת רמסאר לשטחי ביצה בעלי חשיבות בינלאומית, וכעבור שלוש שנים העניקה מועצת אירופה לאזור את התואר שמורת אירופה של האין התחתון, כחמשת אלפים וחמש מאות הקטרים משני עברי הגבול.
לאחר הזיהוי החזיר נאגל את הדג למים.