דה סילבה נולד ב-1940 והתחיל לתעד את המגוון הביולוגי של האי בשנות השישים, כשהקים את הוועידה ההרפטולוגית הראשונה בסרי לנקה. ב-1990 ייסד את ארגון המחקר של דו-חיים וזוחלים, ואחר כך את כתב העת Lyriocephalus — שנקרא על שם הלטאה קרוסת החוטם, המין היחיד בסוג שאינו מצוי בשום מקום אחר בעולם.
הוא משמש יושב ראש שותף של קבוצת המומחים לדו-חיים של IUCN, וב-2019 קיבל את פרס סר פיטר סקוט להוקרת שימור. ב-2019 תוארה גם שממית יום מגבעות שמורת סמנלוואווה וקיבלה את השם Cnemaspis anslemi.
אני מאמין שהניסיון שלי כקוסם עזר לי לחשוף את הקוסמים האמיתיים של הטבע — זוחלים ודו-חיים.
העבודה הזאת אינה אקדמית בלבד. בסרי לנקה יותר ממאה מיני נחשים, ורק כחמישה מהם מסוגלים להכיש הכשה קטלנית — אך הפחד אינו מבחין. סקר משקי בית שנערך באי ב-2012 העריך כ-80,000 הכשות בשנה, ומנה כ-400 מקרי מוות שרישומי בתי החולים החמיצו בשיעור של עד 60 אחוזים. ההכשות מרוכזות במחוזות החקלאיים בצפון־מרכז ובצפון־מזרח, אצל עובדי שדות אורז וחוצבי גומי היוצאים יחפים בשעת דמדומים.
שבעה־עשר מאותם מינים שנכחדו היו צפרדעי שיח מהסוג Pseudophilautus — בדיוק אלה שתלויות בעלווה הלחה. במקביל, רופאים באי טיפלו במשך עשורים בנסיוב נגד ארס שיוצר בהודו נגד אוכלוסיות נחשים הודיות; הרכב הארס שונה בין שתי המדינות, והתוצאה הייתה יעילות מוגבלת ושיעור גבוה של תגובות לוואי. נסיוב ייעודי סרי לנקי, הראשון שכלל גם את צפע קהה-החוטם, נרשם ב-2016 לניסוי קליני מול המוצר ההודי.
רוצ'ירה סומאווירה הוא אחד מהחוקרים שדה סילבה חנך, ומאות סטודנטים באזור עברו דרכו. באוקטובר 2026 תארח קנדי את הקונגרס העולמי לנחשים — עיר שבאוניברסיטה הסמוכה לה, פרדניה, נעשה חלק ניכר ממחקר ההכשות של האי.