איימון עשתה את הדרך הארוכה החוצה לפני שעשתה אותה חזרה. דוקטורט בסאות'המפטון, שלוש שנים בהוואי במחקר חי קרקעית התהום באזור קלריון־קליפרטון שבאוקיינוס השקט, עמית מחקר במוזיאון הטבע בלונדון, ואז קליפורניה. היא חזרה לטרינידד וטובגו כמייסדת שותפה של ארגון שימור הים SpeSeas, ובקיץ עלתה על סיפון R/V Falkor (too) של מכון שמידט לאוקיינוס כדי לחקור את המים שממש מדרום לבית.
לדבריה, זו הייתה הפעם הראשונה שצוות שרובו מדענים קריביים חקר את מעמקי הים הקריבי. היא קראה לכך פרידה מהיסטוריה של מדע צניחה — חוקרים זרים שנוחתים, אוספים נתונים ועוזבים, בלי לשתף את המקומיים ובלי להשאיר אחריהם ידע.
מה שמצאו: 25 מערכות אקולוגיות פעילות של נביעות קרות, מקומות שבהם מתאן וגזים אחרים דולפים מקרקעית הים ומקיימים חיים שאינם תלויים באור השמש אלא בחיידקים שמפרקים מתאן וגופרית. אחת מהן נפרשה על יותר מ־2,000 מטרים רבועים. הצוות איתר 219 זרמי בועות שסימנו את מיקומי הנביעות. הרובוט המרוחק צילם פגר של טריגון מובולה שסרטנים ותולעים ניקו אותו, כרישי מעמקים, ספוגים טורפים, לובסטרים שטוחים ודגי לטאה.
הגז שמזין את הנביעות מגיע מאותה מערכת פחמימנים שהפכה את טרינידד וטובגו ליצרנית הנפט והגז הגדולה בקריביים. אותו מתאן פורץ גם ביבשה: בדרום האי משתרעת שרשרת של הרי בוץ, וביניהם דוויל'ס וודיארד, שנרשם לראשונה ב־1852 והתפרץ שוב ב־2018.
ההחלטה החשובה ביותר התקבלה אחרי שהאונייה עגנה. הדגימות — ובהן תמנון שייתכן שהוא מין חדש מהסוג Graneledone — יאוחסנו במוזיאון הזואולוגיה של אוניברסיטת הודו המערבית בטרינידד. איימון אמרה שהתרומה תגדיל פי שנים־עשר את אוסף המעמקים של המוזיאון.
האוסף נשאר במקום שממנו נשלף — לא נשלח לחו״ל.
מדע הנביעות הקרות עצמו צעיר: הקהילות הראשונות שמתקיימות מכימיה ולא מאור תוארו רק ב־1984, למרגלות המדרון התלול של פלורידה. מה שנמצא כעת מדרום לטרינידד יעמוד לרשות מי שיבואו אחרי איימון — סטודנטים שיוכלו להחזיק ביד את בעלי החיים של הים שלהם, בבניין שהוקם בסנט אוגוסטין ב־1960, בלי לבקש רשות מאיש.