הגשר עומד ליד העיירה ג'יוג'ואו, במתחם התאים של מאדאו, אחד משלושת מתחמי התאים לאורך התעלה. רוחב המשטח שלו עשרים מטר, והמפתח הראשי שלו נמתח על פני 130.2 מטר. המהנדסים לא יצקו עליו כביש. הם פרשו עליו שכבה של 0.6 עד 1.2 מטר של אדמה, הניחו אבנים דומות לאלה שבהרים הסמוכים ושתלו בו את הצמחייה שגדלה על המדרונות משני צדי המים. הם שתלו גם עצי פרי שהחיות יוכלו לאכול מהם, והוסיפו ערמות סלעים ובורות לאיסוף מים כדי שיהיו לחיות צל ומחסה.
המטרה הייתה שחיה שמגיעה לגשר תמצא שם מדרון רגיל, במראה ובריח. התעלה חוצה שטח מיוער שבו חיים לינסנגים מנומרים, חתולי נמר אסייתיים, סנאים אדומי בטן וסיבטי דקל, ולצדם יונקים קטנים וציפורים. בלי מעבר ייעודי היה הערוץ החדש מפצל את בית הגידול שלהם לשני חלקים.
התעלה עצמה היא מפעל הנדסי בקנה מידה אחר לגמרי. אורכה 134.2 קילומטר, מהמאגר שעל נהר יו ועד נהר צ'ין ומפרץ בייבו, והיא מקצרת את הדרך מפנים גואנגשי אל הים בעד 560 קילומטר. התאים במאדאו מרימים אוניות של חמשת אלפים טון לגובה של שלושים מטר. בניית התעלה עלתה כ-72.7 מיליארד יואן, ולשם כך נחפרו 339 מיליון מטרים מעוקבים של אדמה וסלע.
גם הגשרים האחרים שעל התעלה דרשו מאמץ רב. את גשר זיצאי בצ'ינג'ואו, שהיה נמוך מדי לאוניות הגדולות, פירקו במשך יותר מחצי שנה בסדר ההפוך לסדר שבו נבנה, בפיקוחו של יואן מינגיאנג. גשר צ'ינג'יאנג, שנשא יותר ממאה אלף נסיעות ביום, הונף למקומו כיחידה אחת בתוך שש-עשרה שעות.
כל הגשרים האלה נבנו בשביל אנשים ומטענים, והגשר המכוסה עצים שבמאדאו נבנה בשביל החיות שחיו כאן לפני שהגיעו החופרים. הוא תוכנן כחלק מהתעלה כבר מתחילת הדרך, ולא נוסף אחרי שהנזק כבר נעשה. לאורך המים הוקמו גם קיני דגים מלאכותיים ומוטות נחיתה לציפורים, ושוקמו אדמות ביצה. בתכנון התשתיות בסין אפשר לראות בשנים האחרונות יותר ויותר מעברים לחיות בר שנכללים בתוכנית מראש.
אם לינסנג ירצה לעבור מגדה לגדה, הוא יעבור בין שורשי הפיקוס בזמן שאונייה עוברת מתחתיו.