בית הספר גתה בבולון, בסן איסידרו שבצפון בואנוס איירס, מפעיל תוכנית שנקראת למידה סולידרית בשירות כבר שלושים וארבע שנים. סגנית המנהלת ססיליה בריו ורכז התוכנית סבסטיאן ניקולי מנהלים אותה יחד עם האדריכלית קרולינה טובר מהסטודיו AtelierM. המשתתפים הם בני שש־עשרה ושבע־עשרה — ביניהם באוטיסטה אלוורס פסארו, לוסיה אורוקייטה וחואן איגנסיו מוניוס.
היעד הוא סן חוסה דל בוקרון שבחבל האימפנטרבלה, מחוז סנטיאגו דל אסטרו. העירייה משתרעת על כשישים על שישים קילומטרים, ותושביה מפוזרים בכתשעים ושישה כפרונים; במרכז העיירה עצמה נספרו 1,399 תושבים. המשפחות חיות מהוצאת מוצרי יער, מעיזים ובקר, מגידול דבורים ומעבודת עור ואריגה. בתוך כל זה פועלות עשרים ושלוש קהילות שאיתן עובד בית הספר.
בית הספר עצמו נולד רחוק משם ומזמן אחר. באוגוסט של סוף המאה התשע־עשרה התכנסה קבוצה בראשות קריסטינו הנסן והקימה את אגודת החינוך הגרמנית; הכיתה הראשונה נפתחה בפברואר 1897 עם שנים־עשר תלמידים ומנהל בשם קרל פ' מאייר. לבוקרון הגיעו תלמידי גתה כבר שלושה עשורים, אך הבתים הם דבר חדש — הראשון הוקם רק בשנה שעברה.
הלבנים עשויות בוץ וקש, חומרים שנמצאים במקום עצמו. המימון מגיע מארוחות סולידריות ומאיסוף בקהילה, ולא מתקציב כלשהו. בשדות הסמוכים עובד דומינגו, אביו של אנזו, בקטיף הזיתים.
הזקן לא הסביר תיאוריה. הוא לקח את השמן, מרח את הקיר, והמתין שהנערים יעשו כמוהו.
בכל שנה יוצאת קבוצה חדשה, ומעטים מהם יראו שוב את הבית שבנו. מי שכן רואה אותו כל יום היא מרי קוודרי, בת שמונים, שמלמדת בבוקרון למעלה מחמישים שנה — זמן ארוך מספיק כדי לראות את אותם ילדים הופכים להורים, ואת הקירות החדשים עומדים בין הכפרונים.