את הגלגל תכנן בעצמו, לפי הציוד שעבד בו בימי סבו. המפעל הקודם והמחסנים שלו נהרסו ונשרפו במלחמה, ולדבריו 80 עד 85 אחוזים מן החוטים ומן החומרים שבהם עלו באש. חלק ממה שנשאר מונח במחסן בשטח שבשליטת ישראל. הוא אורג בחוטים שהוציא מן ההריסות, שיובאו עוד לפני המלחמה.
בית המלאכה נמצא ליד צומת סנאפור, לא רחוק מ"הקו הצהוב", הקו שכוחות ישראל נסוגו אליו בהפסקת האש וממשיכים לעמוד בו. חוסיין החזיר לעבודה כמה מן העובדים שהיו לו במפעל, אנשים שנעקרו מבתיהם. השטיחים נותנים להם פרנסה. גם לתושבים יש בהם צורך: שטיחים ומחצלות כמעט אינם בנמצא בשווקים של עזה, ולדבריו השטיח העשוי ביד זול היום מכיסויי רצפה אחרים.
בערבית, השם א-סוואף פירושו עובד הצמר או אורג הצמר. אביו של חוסיין, מחמוד חוסני א-סוואף, כבר אינו בחיים. בכתבה משנת 2019 הוא היה בן 73, ונכתב עליו שייתכן שהוא האורג המסורתי האחרון בעזה. אז כבר מכר בעיקר לעובדי סיוע ולתיירים. תושבי הרצועה לא יכלו לשלם על השטיחים שלו, ומחצלות קש מיובאות וזולות תפסו חלק גדול מן השוק. מאז תחילת המצור ב-2007, ההגבלות על הייצוא גם סגרו בפני המלאכות של עזה את הקונים בגדה המערבית ובישראל.
המשפחה ידעה להתאים את עצמה. פעם גידלה צאן משלה כדי לקבל צמר, ועד 1967 ייבאה צמר ממצרים ועיבדה אותו בעזה. היא ארגה על כלי עץ שמופעל ביד, ולכן הפסקות החשמל לא עצרו את העבודה. והיא ארגה גם לפי הזמנות של לקוחות, לא רק בדוגמאות המסורתיות.
חלק גדול ממסורת האריגה של עזה הגיע מאל-מג'דל, היום אשקלון, כ-25 קילומטרים צפונה. בסוף התקופה העות'מאנית עבדו שם כ-500 נולים ידניים. ב-1948 גורשו האורגים של העיר לרצועת עזה, והמשיכו לארוג שם. רבים מהם עברו עם השנים מאריגת בדים לאריגת שטיחים.
במרתף בשכונת א-תופאח, ששמה פירושו "תפוח", הגלגל ממשיך להסתובב. בכל סיבוב חוסיין א-סוואף מוסיף עוד שורה לשטיח.